חברת לוקי בניה בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל ואח'

פסק דין

1.בפני עתירה מינהלית בה מבקשת העותרת להורות כי דרישת המשיבה מס' 1, עירית טירת הכרמל (להלן: "העירייה" ו/או "המשיבה") לתשלום ארנונה ומים משנת 2000 ועד חודש ינואר 2007 בגין נכס ברחוב הדקל 24 (להלן: "הנכס הראשון") ונכס ברחוב היוזמה 3 (להלן: "הנכס השני") וביחד (להלן: "הנכסים") הינה פסולה ויש לבטלה.

2.בתמצית, טענה העותרת כי המשיבה מבקשת לחייבה בגין תקופה שהנכס הראשון לא היה בחזקתה וחרף העובדה שהוגשה למשיבה הודעה על שינוי מחזיק כבר בראשית שנת 2001. בנוסף, טענה העותרת כי על חובות הארנונה שנצברו עד חודש יוני 2002 חלה התיישנות. יתרה מכך, לגבי הנכס השני, טענה העותרת כי חלק משמעותי מחובות הארנונה אמורים להימחק כחלק מהסכם שנחתם בין העותרת למשיבה להסדרת חובות בגין הנכס השני עד לסוף שנת 2004. בנוסף, טענה העותרת כי המשיבה חייבה אותה בתשלום דמי שימוש במים בסך 150,000 ₪ אותם העותרת כלל לא צרכה, אלא במים שנזלו מצנרת מחוץ לתחומי הנכס. כמו כן, טענה כי הגישה השגה אך המשיבה לא השיבה עליה.

3.המשיבה טענה כי יש לדחות את העתירה כיוון שהיה על העותרת להגיש ערר על קביעת הארנונה הכללית (השגה) תוך 90 יום מקבלת הודעת התשלום, וזאת מידי שנה ושנה, והעותרת נמנעה מלעשות כן. כן טענה כי החיוב נעשה על פי הדין.

4.העתירה הוגשה גם נגד אריו שרנת בע"מ, אך לא התבקש נגדה כל סעד.

5.לגבי הנכס הראשון:

בתאריך 12/01/00 נערך בין העותרת לחברת אריו שרנת בע"מ (להלן: "החברה") הסכם שכירות על פיו השכירה העותרת לחברה את הנכס הראשון.

העותרת טענה כי מיד לאחר חתימת ההסכם הועבר עותק ממנו למשיבה, ולמיטב ידיעתה המשיבה אף עידכנה דבר שינוי המחזיק בספריה. בחודש ינואר 2001 התברר לעותרת כי החברה אינה מופיעה כמחזיק בספרי המשיבה והיא שבה ופנתה למשיבה בענין זה ולמיטב ידיעתה אכן במועד זה נערך עדכון בספרי המשיבה.

לטענת העותרת החברה החזיקה בנכס הראשון משנת 2000 ועד דצמבר 2006, כאשר בסוף שנת 2005 נקלעה החברה לקשיים כלכליים ונמנעה לשלם דמי שכירות באופן סדיר ולבסוף אף נטשה את הנכס. ממועד הנטישה ואילך שילמה העותרת את חובות הארנונה בגין הנכס הראשון.

לטענת העותרת חייבה אותה המשיבה בתשלום ארנונה בגין הנכס חרף היותו מוחזק על ידי החברה, ואף בגין שנים לגביהם חלה התיישנות החוב.

העותרת שילמה סכום של 200,000 ₪ בגין הנכס הראשון ולטענתה תשלום זה מהווה תשלום עבור מלוא חובות העותרת למשיבה, כיוון שהחברה היא זו שחבה בתשלום עבור השנים 2000 עד 20006 ואין לחייב בהם את העותרת.

העותרת טענה עוד כי סיווג הנכס , על פיו בוצע החיוב – אינו נכון.

המשיבה טענה כי הנכס הראשון הינו מבנה ובו 3 קומות עסקים ומרפסת פתוחה המשמשת לחניית כלי רכב. לטענתה, חוב הארנונה בגין הנכס הראשון כולל חוב ארנונה בגין 2 תתי נכסים (049600 ו-949601), לגביהם שולמה ארנונה לתקופה שמיום 01/02/00 ועד ליום 31/12/02 על ידי השוכר I.C.T. חיוב בגין נכסים אלו הוסב על שם העותרת מינואר 2003 עת

השוכר עזב את המושכר. לגבי השוכר אריו שרנת בע"מ – החברה, המשיבה טענה כי העותרת הודיעה על שינוי המחזיק בנכס רק בשנת 2001, כאשר תקופת השכירות על פי ההסכם הנה עד יום 31/01/03. המשיבה טענה כי נעשו ניסיונות לבוא לקראת העותרת ונשלחו לחברה הודעות תשלום בגין שנת 2000 אולם אלו לא נענו. מכל מקום, בבדיקה שנעשתה נמצא כי המקום סגור והשוכר אינו מחזיק במקום.

המשיבה טענה לגבי היקף שטח הנכס הראשון ונושא הקרקע התפוסה, כי במהלך 2001 הופחתו השטחים לגביהם נטען כי הושכרו לאחרים, אך משפונו השוכרים, העותרת חייבת לשלם ארנונה לגבי השטח במלואו.

6.לגבי הנכס השני:

בתאריך 20/12/04 נערך בין העותרת והמשיבה הסכם (להלן "ההסכם"), אשר במסגרתו נקבע כי בתשלום סך של 1,211,000 ₪ יתאפס חובה של העותרת בגין הנכס השני.

העותרת טענה כי היא עמדה בהוראות ההסכם ואולם המשיבה הפרה את ההסכם והותירה סכום של 182,868 ₪ כחוב בגין תשלום ארנונה.

במהלך שנת 2005 אירע פיצוץ בצינור מים המוביל לנכס השני וכתוצאה מכך שיעורי צריכת

המים עלו מצריכה של כ-3,500 ₪ לחודשיים לצריכה של 20,000-30,000 ₪ לחודשיים.